בקשה מדם ליבי

בוקר

כיתה

מבוכה

שוב להכנס 

שוב לעמוד מולם

שוב לחפש את המילים

שוב להתחיל לספר את העובדות, להתמודד עם העצבות, עם הציניות , עם הפחד, עם האדישות

שוב לראות את הפחד, את ההדחקה בעינים שלהם

כמה פעמים אפשר לשוחח עם תלמידים על שכול בשנה אחת.

מה כבר אפשר לומר שלא אמרתי?

לאף אחד אין כח לדבר

לא למורים

לא לתלמידים

מאיפה שואבים כח?

אני מביט בהם, ורואה את ההגנות, את האדישות המסוכה על פניהם

יודע שעוד שבועיים שלשה כל הקליפה הזו תתמסמס והפוסט טראומה תפציע.

רק כעת איכשהו החלמנו מהאירוע הקודם, סגרנו אותו עם סיום השנה, וכבר כל הפצעים שוב נפתחים, מדממים.

והארוע שלפניו, וזה שלפני פניו,

 

אברהם חסנו ה' יקום דמו, ניקה במסירות את בית הספר שלנו

דפנה מאיר, ה' יקום דמה, אמא לבנות בבית הספר

רבקה פרץ, זכרה לברכה, מורה בבית הספר שנהרגה בתאונה לפני כחודשיים, 

ועכשיו מיכי מרק, ה' יקום דמו,  אבא לשתי בנות וסבא לנכד בבית הספר.

 

עד מתי יחרף צר 

עד מתי תפארתו ביד צר

 

לחפש את הכח

לחפש את התקווה

כשסיימנו שנת לימודים בשבוע שעבר, נשמנו לרווחה

סוף סוף כלתה לה השנה וקללותיה

והנה עוד לא החל החופש וקללה רודפת מנוחתינו

אולי לכן רק עם שקיעת החמה של כ"ט אלול אפשר לומר תכלה שנה וקללותיה

רק אז אפשר להיות בטוחים שקללותיה יכלו

הדמעות שזולגות מעיני לא זולגות רק על אדם כשר מישראל שמת

הם מהדהדות לי שאלה קיומית הרבה יותר

"ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו", הרצויים אנחנו? הרצויים מעשינו?

מה רבונו של עולם מבקש מאיתנו בעת הזאת?

הוספנו והרבינו חסד ועין טובה, הוספנו תורה ותפילה, צדקה ופדיון נפש, זעקה ותחינה

מה עוד נאמר? במה נעמוד לחלות פני מלך?

במה נבקש להפוך כיסא דין לרחמים?

עומדים אנו שוממים

משתוממים

דוממים

לא בדממה המצדיקה את הדין, כי אם בדממה חסרת אונים

שאין לה יותר מילים.

אני כותב פה בעיקר כדי לפרוק את אשר על ליבי

אבל גם מעט לבקש

אנו שליחי ציבור

אני אומר לתלמידים לאורך כל השנה הזו, לא באנו להר חברון כי זול פה, 

לא כי השכנים נחמדים

לא באנו לפה כי יש פה איכות חיים

באנו כדי לקיים את דבר ה'

לרשת את הארץ, שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות.

באנו להיות שליחי ציבור של עם ישראל להוציא מן הכח אל הפועל את המצווה הזו

שבאופן פרטי יכולנו לקיימה גם במקום אחר, גם בירושלים

גם בגולן, גם בתל אביב.

בחרנו לבוא לפה, לנחלת ה' שבארץ יהודה, להדר במצוות, מהדרין מן המהדרין.

אבל אני מעז לומר למורי ורבותי שבכל הארץ, אנו זקוקים גם להרגיש שיש ציבור מאחורינו

ואני מעז לבקש את תפילת התלמידים והקהילות שלכם, אשר בוודאי מתפללים על כלל ישראל, 

אני מבקש קצת התפרטות של התפילה על קהילות הקודש בהר חברון בכלל ובעתניאל בפרט.

מבקש להתחזק יחד אתכם, בתפילה לה', מבקש שמי שישא עם תלמידיו וקהילתו  תפילה עבור קהילת הקודש בעתניאל, ובעבור תלמידי בית הספר, יכתוב לי על כך, 

חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוהינו

בדמע ובכאב

 

חיים שרייבר

בית הספר דביר

עתניאל